Shabbath
Daf 1b
הלכה: יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שְׁתַּיִם לְחִייוּב וּשְׁתַּיִם לִפְטוֹר אוֹ אַרְבַּע לְחִיּוּב וְאַרְבַּע לִפְטוֹר. נִישְׁמְעִינָהּ מְן הָדָא. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי בָּא. תַמָּן כּוּלְּהוֹן לְחִייּוּב. בְּרַם הָכָא חִייּוּב וּפְטוֹר אֲתִינָן מַתְנֵי. הָדָא אָֽמְרָה. ד' לְחִיּוּב וְד' לִפְטוֹר. 1b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. לֹא לְחִיוּב. וְדִכְווָתָהּ. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע לְחִיוּב. וְהָא תַנֵּי. דַּלְתוֹת הַהֵיכַל שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אִית לָךְ לְמֵימַר. לֹא לְחִיּוּב וְלֹא לִפְטוֹר. נִיתְנֵי. שְׁנֵים עָשָׂר פְּטוֹר. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא פְטוֹר שֶׁהוּא כְנֶגֶד חִייוּב. אָמַר רִבִּי חִייָא בָּר אַבָּא. מָהוּ הָהֵן פְּטוֹר דְּתַנִּינָן הָכָא. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עָנִי וְעָשִׁיר אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת אֵין הַכְנָסָה בִכְלָל. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵין הַמַּכְנִיס בִכְלָל. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. מְנַיִין שֶׁהוֹצָאָה קְרוּיָה מְלָאכָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּמַּֽחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל יַֽעֲשׂוּ ע֛וֹד מְלָאכָה֭ לִתְרוּמַ֣ת הַקּוֹדֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵֽהָבִֽיא. נִמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּיזְבָּרִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אִלָא. אֲפִילוּ הַכְנָסָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּזְבָּרִין כָּךְ נִמְנְעוּ הַגִּזְבָּרִין מִלְּקַבֵּל מִיָּדָן וּלְהַכְנִיס לַלִּישְׁכָּה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִן הָדֵין קִרְייָא. לֹא תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל מְלָאכָה֭ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ.
Traduction
Qu’est-ce que l’on entend par ''2 qui sont 4''? Est-ce 2 défenses (3)Est-ce qu'aux 2 défenses formelles d'apport et de sortie on joint les 2 cas opposés, autorisés par la Mishna? et 2 permis? ou 4 interdits et 4 permis? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit (4)(Shevuot 1, 1)., au sujet des serments: pour le Shabat, les sorties sont de 2 sortes qui font 4 (pas davantage). Il est vrai que l’on ne s’exprime pas là avec autant de détails qu’ici: c’est que, dit R. Aba, là (au tr. Des serments) on ne cite que les cas interdits, tandis qu’ici (où le Shabat est traité à fond) on cite les divers cas. Cette solution prouve qu’en réalité il est question ici des 4 cas permis et 4 interdits. R. Yossé dit, au contraire: il résulte des termes de notre présente Mishna qu’il ne s’agit pas de cas permis, puisqu’il est dit au sujet des serments: ''Les 2 cas font 4'', ne s’agissant que des interdits; il en sera donc de même ici. Mais n’a-t-on pas dit dans les mêmes termes, pour les portes du Temples (5)Midot 4, 1., qu’elles sont deux formant 4 (2 portes et 4 battants), où il n’est certes question, ni d’interdit, ni de permis? (Donc, l’expression n’est pas exclusivement consacrée aux défenses). Notre Mishna ne devrait-elle pas énumérer 12 cas permis (en dédoublant ses énoncés)? Elle enseigne seulement ce qui est permis au cas où juste l’opposé est interdit. R. Hiya b. Aba répond aussi à cette question, en disant que notre Mishna parle seulement des cas permis même en principe (pas seulement en cas de fait accompli). R. Yossé dit aussi: il importe peu qu’il s’agisse de pauvre ou de riche, et, bien qu’ils ne devraient compter que pour un, les sages en ont fait deux cas différents. De même, l’entrée et la sortie, qui ne devraient former qu’un, ont été comptées par les sages pour 2; or, il est évident que l’entrée est comprise dans la sortie, de même qu’elle est comprise dans celle des 39 défenses capitales qui interdit le transport d’un séjour à l’autre. Il est certain qu’au fond elles ne forment qu’une défense, puisque R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: l’importation d’une demi-figue et la sortie d’une égale quantité forment ensemble un travail complet, interdit en ce jour. D’où sait-on que le transport est un travail interdit? Selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Yohanan, on le déduit (6)B. Shabat 96b. de ce qu’il est dit (Ex 36, 6): Moïse fit transmettre un ordre dans le camp, savoir: nul homme ni femme ne travaillera plus pour les offrandes du sanctuaire; et le peuple cessa d’en apporter; c.-à-d., le peuple cessa d’apporter de la maison pour remettre au trésorier (la sortie est donc un travail). R. Hiskia dit au nom de R. Ila: on peut aussi en conclure que l’apport est un travail; puisqu’à l’instar de ce que le peuple s’interdisait de rien porter au dehors pour aller l’offrir, de même le trésorier se privait de rien accepter. R. Hiskia dit au nom de R. Aha que l’on appliqua l’interdit à toutes deux (entrée et sortie), selon ce verset (Jr 17, 22) N’emportez aucune chose de vos maisons au jour du Shabat et n’accomplissez aucun travail.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שתים שהן ארבע. ובעי הש''ס היכי מפרש כן להמתני' דקתני שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ואי את משכחת לה כולהו חיובא ועל כרחך דיש בהן ג''כ צד פטור וכדמפרש לקמן במתני' ושואל הש''ס היאך מרמז התנא בריש דבריו להני חיובי ופטורי דתני ואזיל:
שתים לחיוב ושתים לפטור. כלומר מי נימא דשתים שהן ארבע דקאמר היינו שיש בהן שתים לחיוב ושתים מהן לפטור. השתים לחיוב הן הוצאה והכנסה בעשיית כל המלאכה לבע''ה העומד בפנים והשתים לפטור אם אילו עושה כל המלאכה וכדחשיב בבבא דסיפא פשט בע''ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה וכו' דהיינו הוצאה והכנסה דפטור. וכן שתים שהן ארבע בחוץ ג''כ בענין הזה אנו מפרשין שתים לחיוב להעני העומד בחוץ אם עשה כל המלאכה דהוצאה ודהכנסה שהן ארבע היינו עם השתים לפטור שלא עשה כל המלאכה אלא כדקתני בסיפא שפשט העני את ידו המליאה לפנים ונטל הבע''ה מתוכה ואין כאן מלאכה שלימה בהכנסה וכן בהוצאה שפשט העני את ידו ריקנית לפנים ונתן הבע''ה לתוכה והוציא. ונמצאת אומר דהשתים דקאמר התנא בריש דבריו הן השתים לחיוב ושהן ארבע דקאמר הן הן השתים לפטור:
או ארבע לחיוב וארבע לפטור. כלומר או דלמא שלא תחלק בענין הזה להשתים שהן ארבע דקאמר התנא אלא בהשתים דקאמר מרמז בהן הצד החיוב והצד הפטור כגון הוצאה דבע''ה אם עשה כל המלאכה דהוי חדא לחיובא וחדא לפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה של הוצאה אלא שהעני נטל מתוכה ושהן ארבע דקאמר היינו הכנסות חדא דחיוב שעשה כל המלאכה דהכנסה שנטל מתוך ידו של עני והכניס וחדא דפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה דהכנסה אלא שהעני נתן לתוכה והכניס והיינו שתים שהן ד' בפנים. וכן אתה מפרש לשתים שהן ד' להעני העומד בחוץ שתים הן דהוצאות חדא דחיוב וחדא דפטור שהן ארבע עם שתים הכנסות חדא דחיוב וחדא לפטור וזהו דקאמר ארבע לחיוב וארבע לפטור כלומר שיש בכל חלוקה מהארבע לחיוב ויש בהן לפטור דאלו לפירושא קמא אין בכל חלוקה מהארבע לחיוב ולפטור אלא השתים מהן הוצאה והכנסה דחיוב והשתי' מהן הוצאה והכנסה דפטור דאלו לפירושא בתרא יש בכל חלוקה מהארבע אחת לחיוב ואחת לפטור. נישמעינה לפירושא דהך מילתא ממתני' דשבועות דקתני שבועות שתים שהן ארבע וכו' יציאות השבת שתים שהן ארבע ולא קתני התם שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ וא''כ מפרשינן התם כולהו לחיובא שתים הוצאה דעני והוצאה דבע''ה לחיוב בשעשו כל המלאכה. שהן ארבע היינו שתים הכנסות דעני ודבע''ה לחיובא וקס''ד דה''ה נמי למתני' דהכא כל היכא דמפרשינן חלוקה לחיובא שפיר עדיף והלכך תפרש להשתים דקאמר הן לחיובא וכפירושא קמא:
א''ר בא. דלא היא דע''כ לא דמיא פירושא דהך מתני' לפירושא דמתני' דשבועות דתמן שפיר מפרשינן כולהון לחיוב וכדאמרן:
ברם הכא דקתני שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ. וא''כ ע''כ דתפרש דחיוב ופטור. אתינן מיתני דבענין אחר לא משכחת לה שיהו ד' בפנים וד' בחוץ וכד אתינן לחיובי ולפטורי א''כ נפרש לכל חלוקה וחלוקה מהארבע חדא לחיובא וחדא לפטורא דלהכי שונה התנא להעומד בפני' ולהעומד בחוץ לאשמועינן דבכל חלוקת השתים מהארבע יש בהן צד חיוב וצד פטור:
הדא אמרה. דהכי מפרשי' ארבע לחייב וארבע לפטור וכלומר בכל חלוקה מהארבע איכא חדא לחיובא וחדא לפטורא וכהאי פירושא בתרא דאמרן:
א''ר יוסי מתני' אמרה כן. ר' יוסי בא לחזק דברי ר' בא בהא דקאמר דתמן כולהון לחיוב דודאי הכי הוא דמהאי מתני' דהתם שמעי' לה בהדיא דקתני שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב בתמיה דהא ודאי בין שתים דרישא שהן להבא שאוכל ולא אוכל ובין שתים דסיפא שאכלתי ושלא אכלתי בני חיוב בקרבן נינהו ודכוותה ליציאת שבת שתים שהן ד' דקתני התם נמי כולהו לחיובא הן. אבל הכא דתני חיובא ופטורי מפרשינן בכל חלוקת שתים מהד' דיש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור וכר' בא:
והא תני דלתות ההיכל שתים שהן ד'. בריש פ''ד דמדות תנינן פתחו של היכל גבהו כ' אמה ורחבו עשר אמות ושתים דלתות הי' לו שתים בפנים ושתים בחוץ וכדמפרש ר' יהודה התם כמין אצטרמיטה היו וכו' והיינו שתים שהן ד' וכלומר דבא לסיועי לפירושא בתרא ולמיפרך אפירושא קמא דשמעי' מהאי מתני' דכל היכא דקתני שתים שהן ד' לית לן לפרש ולחלק בין גוונא דשתים דרישא ובין גוונא דשתים דסיפא וכדמסיק ואזיל:
אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור. כלימר וכי אית לך לחלק להא דהתם ולומר השתים מהן לחיוב ושתים אחרים מהן לאו לחיוב הן דלא שייך התם לחלק לא לחיוב ולא לפטור וכי היכא דהתם לא מחלקינן בין שתים אלו לבין שתים אלו ה''ה נמי בכל מקום שנשנה שתים שהן ד' יש לנו לפרש דבחדא גוונא נשנו אם אלו השתים לחיוב השתים אחרים ג''כ לחיוב והכא דא''א לפרש כולהו לחיוב א''כ נפרש מה השתים אלו יש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור כך השנים אחרים להעומד בפנים וכן להעומד בחוץ:
ניתני שנים עשר פטור. אלישנא דמתני' פריך דקתני תמניא שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ והיינו בחיובי ובפטורי ואמאי לא קחשיב עוד תרתי פטורי לעני וכן לבע''ה שהרי יש כאן תמניא דפטור אבל אסור שתי עקירות לעני בלא הנחה ושתי הנחות בלא עקירה וכן לבע''ה ועם ארבעה דחיובי הוו להו שנים עשר:
ומשני לא אתינן מיתני. למיחשב אלא בפטור שהוא כנגד חיוב כלומר שהן דומין בצד אחד להגוונא דחיוב והיינו בענין פשיטות היד דכמו דהגוונא דחיוב דקתני פשט העני את ידו לפנים וכו' דהעני חייב שעשה כל המלאכה כן נמי בגוונא דפטורי דסיפא לא מחשבינן אלא להפשיטת יד לרשות אחרת כגון פשט העני דהסיפא דקתני שתיהן פטורין ובהא איכא תרתי מילי דפשיטת היד דהעני דברישא דהסיפא חיסר העני ההנחה ובהסיפא חיסר העקירה שהרי הבע''ה נתן לתוכה והעני הוציא ולא עשה כל המלאכה ופטור אבל אסור הוא וכן בפשט בע''ה דהסיפא איכא תרתי מילי דפשיטת היד לרשות אחרת ולא גמר כל המלאכה ואותן פטורי אבל אסורי הוא דקחשיב תרתי דעני ותרתי דבע''ה:
מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר. לפרושי פטירי דרישא דמתני' קאמר דקתני העני חייב ובע''ה פטור והיינו פטור ומותר דבע''ה לא קעביד מידי וכן פטורא דהעני בשעשה הבע''ה כל המלאכה דפטור ומותר הוא ולא דמיא לשניהם פטורין דהסיפא דמתני' דהתם פטור אבל אסור הוא דהא מיהת איתעבידא המלאכה בין שניהן:
עני ועשיר אחד הוא. כלומר שהרי דין אחד להם דמאי שנא עני ומ''ש עשיר ואפ''ה מנו אותן חכמים שנים ומשום דהוצאה מלאכה גרועה הוא ולא הוה גמרינן חד מאידך:
הכנסה והוצאה אחד הן. דמ''ש המוציא ומ''ש המכניס ואפ''ה מנאו אותן חכמים שנים דקא מפרש במתני' להכנסה בפני עצמה ולהוצאה בפני עצמה:
יציאות השבת אין הכנסה בכלל. כעין בעיא הוא דקתני יציאות השבת וכי אין הכנסה בכלל וכן הא דתנינן המוציא מרשות לרשות וכי אין המכניס בכלל הלא מרשות לרשות הוא והשתא קא מיבעיא לן אם הוצאה והכנסה מצטרפין הן וקאמר נישמעינה מן הדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס וכו' בהעלם אחד חייב דהועיל והכנסה בכלל הוצאה היא מצטרפין לכשיעור:
נמנעו העם מלהוציא בבתיהן. מרשות היחיד מליתן לגזברים שהיו יושבין במחנה לויה שהוא רשות הרבים:
אפילו הכנסה את שמע מינה. מהאי קרא שהרי כשם וכו' והיינו הכנסה ממחנה לויה ללשכה שהיא רה''י:
שמע כולהון. ולהוצאה ולהכנסה מן קרייא דירמיה דאמר להן לא תוציאו וגו' ובהאי קרא לא משתעי אלא במלאכת משא א''כ האי וכל מלאכה לא תעשו לרבות להכנסה דנקראת ג''כ מלאכה כמו הוצאה:
Shabbath
Daf 2a
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. 2a מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְרִבִּי יוֹסֶה. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב. בִּשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת פָּטוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּעֶלֵם אֶחָד בִּרְשׁוּת אֶחָד חַייָב. בְּעֶלֶם אֶחָד בִּשְׁתֵּי רְשׂוּיוֹת אוֹ בִשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת בִּרְשׁוּת אֶחָד פָּטוּר. וְקַשְׁייָן. אִילּוּ הוֹצָאה וְהוֹצָאָה אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵה לֹא כָל שֶׁכֵּן הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה. הֲוֵי מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְרִבִּי יוּסֵי.
Traduction
R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: l’importation d’une demi-figue et la sortie d’une égale quantité forment ensemble un travail complet, interdit en ce jour. Cette opinion de R. Yohanan (de joindre les travaux pour constituer l’interdit) est opposée à celle de R. Yossa, car il est dit (7)''B. Shabath, 81a; Baba Batra 55a; Kritot 17a.'': ''Lorsqu’on a emporté une demi-figue (en ce jour), puis l’autre demie dans le même état d’ignorance de la solennité shabatique, on est coupable pour un travail complet; mais s’il y a eu 2 oublis (interrompus par une connaissance du fait), il n’y a pas de culpabilité pour le demi travail. R. Yossé dit: si le même état d’ignorance a lieu dans un même domaine, la culpabilité subsiste; mais si cette ignorance se réfère à des actes accomplis en 2 domaines différents, ou si les transports ont eu lieu dans un même domaine en oubliant la solennité à chaque interdit, le tout est annulé''. Or, fut-il observé, si l’on ne joint pas 2 demi-transports, selon R. Yossé, à plus forte raison l’on ne joindra pas une sortie et une entrée; donc, l’opinion émise ci-dessus par R. Yohanan est opposée à celle de R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
וגרסי'. לכל הא בריש מס' שבועות ושם גריס ועוד מהדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' ופירשתי שם קצת בענין אחר לזה וגי' דהכא עיקרית:
ר' יסא וכו'. גופא דלעיל קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכא וקאמר הש''ס דמה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי בברייתא דלקמן:
דתני. בתוספתא דמכלתין פ''י:
ר' יוסי אומר בהעלם אחד וכו'. כלומר אפילו הוא בהעלם אחד אם הוציא ברשות אחד לשתיהן מצטרפין וחייב אבל אם ההוצאה לשתי רשויות היא וכגון ששתיהן רה''ר אלא שיש הפסק ביניהן ולקמן מפרש לה או אם אפילו ברשות אחד והן בשתי העלמות שנזכר בין הוצאה ראשונה לבין שניה וחזר ושכח והוציא פטור דאין שתי רשויות מצטרפין לכשיעור כמו דהעלמו' אינן מצטרפין:
וקשיין. השתא מסקי לה דמילתיה דר'' יוחנן דלא כר' יוסי הוא דאי תימא כר' יוסי קשיא לן דמה אלו הוצאה והוצאה אין מצטרפין בשתי רשויות כר' יוסי לכ''ש הכנסה והוצאה דודאי לשתי רשויות הן אלא ע''כ הוי מה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי:
אָמַר רִבִּי אִילָא. לֹא סוֹף דָּבָר שָׁנֵי פְתָחִים פְּתוּחִים לִשְׁתֵּי פַּלַטִיּוֹת. אֶלָּא אֲפִילּוּ פְתוּחִין לְפַלָטִיַת אַחַת אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מודֶה. דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִיּוּב. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לִפָטוֹר כָּךְ מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִייוב. שֶׁאִם הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה וְכִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה כְעֶלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
– R. Ila dit: les paroles finales de R. Yossé ne se rapportent pas à 2 portes ouvertes sur 2 voies publiques, politeia; mais fussent-elles ouvertes sur une même rue, R. Yossé admet aussi la dispense, car il compare la distinction des domaines à celle des états d’ignorance, et lorsqu’il y a culpabilité pour l’une, elle existe aussi pour l’autre. Or, il est évident que si l’on sort l’équivalent d’une figue par une porte et une égale quantité par une autre porte, dans un même état d’ignorance, on est deux fois condamnable (donc la distinction des domaines comporte le même effet).
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר וכו'. ר' אילא מפרש להא דר' יוסי דקאמר שתי רשויות אין מצטרפין דלאו דוקא אם שני פתחים של החצר פתוחות הן לשתי פלטיות והן רשות הרבים כגון שפתח זה פתוח לפלטיא לצד מזרח ופתח זה פתוח לפלטיא שבצד מערב או לצד אחת בענין שכל פלטיא ופלטיא ר''ה בפ''ע הוא אלא אפילו פתוחין הן לפלטיא אחת ההולכת לפני החצר והוציא חצי גרוגרת דרך פתח הזה וחצי גרוגרת דרך פתח האחר הוי כמוציא לשתי רשויות ואין מצטרפין:
אוף ר' יוסי מודה. כלומר דדחי לה הש''ס להא דר' אילא דלא היא אלא אם הפתחים פתוחין הן לפלטיא אחת אף ר' יוסי מודה דמצטרפין דשתי פתחים אינן גורמין למיחשב לפלטיא אחת כשתי רשויות כדמסיק ואזיל:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. רִבִּי יוֹסֵי מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לַאֲכִילַת פְּרָסִיִים. שֶׁאִם אָכַל חֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה וַחֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָכַל כַּמָּה זֵיתיִם בְּכַמָּה פְרָסִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Selon R. Judan, au contraire, R. Yossé compare la seconde propriété au cas d’une consommation partielle faite ailleurs (8)Jér. (Horayot 3, 3) (47b).; or, si l’on a mangé la valeur d’une demi-olive équivalent à une consommation partielle d’une interdiction et que, d’autre part, on consomme autant, il va sans dire que c’est annulé; il en sera donc de même pour les demi-transports de 2 locaux divers. De même, si l’on a mangé la valeur de plusieurs olives en un grand nombre de parts dans un même état d’ignorance, on n’est qu’une fois coupable (il en sera donc de même pour plusieurs transports).
Pnei Moshe non traduit
דר' יוסי מדמי רשויות וכו'. כלומר דהא ודאי כי היכי דר' יוסי מדמה רשויות לדין העלמות לפטור כך הוא מדמה רשויות לדין העלמות לענין חיוב שהרי אם הוציא כגרוגרת בפתח זה להפלטיא וחזר והוציא כגרוגר' בפתח האחר בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים דס''ל להאי סתמא דהש''ס כהאי תנא דפ''ג דכריתות שאם עשה מלאכה כשיעור וחזר ועשה אותה מלאכה בעצמה אפילו בהעלם אחד חייב שתים דכל או''א מלאכה בפ''ע ומתחלקות לחטאות והלכך קאמר בפשיטו' דודאי אם הוציא כשיעור מפתח זה וחזר והוציא בפתח זה כשיעור חייב שתים ואפילו בהעלם אחד והשתא לר' יוסי דמדמי דין רשויות לדין העלמות אם הוציא חצי שיעור דרך פתח זה וחצי שיעור דרך פתח זה מצטרפין לכשיעור וחייב חטאת אחת הואיל והפתחים אינן גורמין לחלק הרשויות אלא ודאי לא קאמר ר' יוסי אלא כשהחצר פתוחה לשתי פלטיות ובהא הוא דקאמר דאין הרשויות מצטרפין לכשיעור ואפי' בהעלם אחד כמו דהעלמות מחלקין לענין חצי שיעור שאינן מצטרפות ובבה''ג הוא דקאמר דשתי רשויות כשתי העלמות הן:
ר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים וכו'. כלומר דהא קי''ל באכילת איסור כשיעור אין האכילה מצטרפית אא''כ אכל השיעור והוא כזית בכדי אכילת פרס ואם שהה באכילה יותר מכדי אכילת פרס אינה מצטרפות והשתא כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין כדי אכילת פרס זה מצטרף עם כדי אכילת פרס אחר אלא צריך שיאכל כזית בתוך אכילת פרס אחד ה''ה נמי לר' יוסי אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור ואפי' עשה המלאכה בהעלם אחד:
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. עַד דְּאַתְּ מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִים דַּמִּינָהּ לַשַּׁבָּת. שֶׁאִם אָרַג חוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד הַזֶּה וְחוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד זֶה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָרַג כַּמָּה חוּטִין בְּכַמָּה בְגָדִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Les rabbins de Césarée disent: au lieu de comparer la diversité des domaines à la consommation partielle d’objets interdits, on peut la comparer à d’autres interdits du Shabat même: p. ex., si l’on a cousu un fil dans une étoffe et un autre dans une autre pièce, il va sans dire qu’il n’y a pas de culpabilité, parce qu’il y a chaque fois une moitié d’œuvre; et de même en cousant plusieurs fils dans plusieurs étoffes, en un même état d’ignorance, on n’a commis qu’un péché.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקסרין אמרין. לר' יודן עד דאת מדמי לה לחלבים דמינה לשבת למה לך לאהדורי ולדמות דין זה לר' יוסי לדין שיעור צירוף באכילת חלב וכה''ג ואמאי לא מדמית לה לדין אחר בענין צירוף שיעור ובשבת גופיה:
שאם ארג וכו'. שהרי אם ארג חוט אחד בבגד זה בשבת וחוט אחד בתוך בגד אחר שמא הוא כלום דהא אנן בעינן שיעור שני חוטין בבגד אחד ואין החוטין משתי בגדים מצטרפין ואפילו בהעלם אחד:
ארג כמה חוטין וכו'. כלומר וכן אם ארג כמה חיטין בכמה בגדים כשיעור בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת וה''נ ברשויו' דשבת אליבא דר' יוסי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source